להתגרש או לא להתגרש?

איך יודעים שהגיע סוף חיינו כנשואים או שלא עשינו מספיק וכדאי להילחם על הזוגיות?

כבר תקופה שאתם מרגישים אבודים בתוך הזוגיות? אולי אתם אפילו מתקשרים פחות ואולי כשכבר יש תקשורת היא מתנהלת בטונים צורמים ולא נעימים ואז אתם מעדיפים להימנע ממנה לחלוטין. ברגעים האלו קצת קשה שלא לחשוב שאולי זה הזמן להתגרש…

 

אז האם זה באמת הזמן?

אנחנו כבר יודעים שכ- 50% מהזוגות האמריקאים- יתגרשו וכ-30% מהזוגות הישראליים- יתגרשו גם הם (על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 2017), אבל אף אחד מאתנו לא רוצה להיות חלק מהסטטיסטיקה הזאת.

 

מה הסממנים הראשונים?

הראש עובד שעות נוספות והמחשבות נעות בין ערבוביה של רצון לנסות ולהילחם לבין העייפות והרצון להרים ידיים ולהיפרד. הרצון להילחם מגיע עם שאלות, כמו: “האם עשינו מספיק”? “מה היא/הוא לא עשו”? “האם יש לי פרטנר להילחם איתו”? “על מה אני נלחם/ת”?

ואילו העייפות מעלה תהיות, כגון: “הלא נלחמתי מספיק?” “איזה יעוץ זוגי כבר יעזור לנו?” “לא בטוח שיש לי פרטנר כדי לקבל עזרה” ובכלל “האם עוד יש כאן זוגיות שנותרה או שמא רק משפחה?”

 

בכל מקרה אתם רוצים שההחלטה הזאת תיעשה במקסימום השלמה ובמינימום חרטות.

אז אם אתם שם, כדאי שתכירו את 3 העקרונות לניתוח הנישואין שלכם:

ראשית, ההחלטה על סיום הנישואין היא בידיכם בלבד– העיקרון הראשון אומר שרק אתם יודעים אם וכאשר יגיע הזמן להתגרש. הרבה אנשים ירצו לתת לכם עצות או להחליט עבורכם. רק אתם ידועים כמה אתם חשים את עוצמת הסבל בתוך הקשר ורק אתם יודעים אם ניסית הכל או לא. חשוב מאוד להקשיב ולאסוף מידע, אבל לבסוף אני ממליצה להשתיק את כל קולות הרקע ולהחליט לבד. לפעמים תבחרו להיפרד, לפעמים להישאר ולהילחם ולעיתים תבחרו להשהות את ההחלטה והכל בסדר!  והכל לגיטימי !

שנית, תכירו את סממני הרס הזוגיות ואת סימני העוצמות שבקשר

סממני ההרס- מכונים גם: “4 פרשי האפוקליפסה” (לא בכדי..), כשמם כן הם- מבשרי חורבן והרס. אז איך הם באים לידי ביטוי בזוגיות?

פרש הביקורתיות- לכולנו יש תלונות, אבל יש הבדל בין תלונה לביקורת. תלונה מתמקדת בהתנהגות מסוימת. למשל: “לא טאטאת את החדר”. וביקורת היא כללית, למשל: “למה את כזאת שכחנית? שכחת שוב לטאטא”.

פרש הבוז- זוהי צורה של חוסר כבוד. זה יכול לבוא לידי ביטוי בגלגול עיניים, הומור עוין ולעיתים גם הטחת עלבונות. הבעיה שזה משדר לבן הזוג סלידה שמייצרת ריחוק.

  • פרש המגננה- הכוונה להצטדקות או להתקפה. כשאחד מבני הזוג מצטדק או מתקיף, הוא לא במוכנות להקשבה או להכלה, אלא נמצא במצב של “מלחמה” ובמלחמה, יש מפסידים או מנצחים…אז מגיעים למצב של האשמה או קורבנות.

פרש ההיאטמות- זוהי צורה של חומה. מי שנאטם מתנהג כאילו לא איכפת לו, אבל זוהי רק עוד דרך מילוט מכל 3 הפרשים הקודמים.

גוטמן טוען שכשזוגות מגיעים לפרש ה-4 זה כבר סימן לסוף הנישואין. מניסיוני, זה בד”כ מעיד על קשיים עמוקים בזוגיות, אבל ממש לא חייב לסמן את הסוף ובצעדים איטיים ואוהבים הכל הפיך ואפשר למצוא את הכבוד והאהבה מחדש!!!

סממני עוצמה – יש הרבה סממנים לעוצמה בזוגיות, להלן המשמעותיים שביניהם:

  • מיניות טובה- למרות כל הקשיים המיניות עדיין טובה. האינטימיות המינית מעידה על כך שיש עקרונות בזוגיות שלכם שעדיין מתנהלים טוב ורצוי לבחון אותם.
  • היא /הוא הגב שלי – אם למרות כל הקשיים אתם עדיין יודעים שבן/בת הזוג שלכם יהיה/תהיה שם בעת צרה זה סממן לעוצמה ואל תיקחו אותו כמובן מאליו.
  1. זיכרונות טובים – אם אתם עדיין זוכרים את המפגשים הראשונים ועדיין מייצרים גם זיכרונות טובים יחד, זה סממן לעוצמה. מחקרים הראו שהרבה זוגות לפני הגירושין כבר לא זכרו את הרגעים הטובים שהיו ביניהם או שלא חוו רגעים כאלו בשנים שלפני הגירושין.
  1. שלישית, תתבוננו על הפער שבין לקיחת אחריות לבין הבנת גבולות היכולת שלכם ושל האחר – העיקרון האחרון בא לעזור לכם לסדר את מה שבאחריותכם וניתן לטיפול ומה שאינו באחריותכם ועל כן אינו בטיפולכם. כשנמצאים במשבר בנישואים, אנשים נוטים לראות בעצמם אחראים להצלת הנישואים. לקיחת אחריות זו נכונות לעבודה על מנת לתקן ולהשתנות והיא גם התשתית להצלחה בזוגיות, אולם צריך לשים לב לכך שלא כל דבר הוא באמת בתחום אחריותכם. צריך לקבל את העובדה שלא הכל בידיים שלכם ואין לכם אפשרות לשלוט על השני ועל בחירותיו.

ולבסוף, המסר החשוב ביותר:

גם אחרי שאתם חושבים שניסיתם הכל, תשאלו את עצמכם אם ביקשתם עזרה? האם ביקשתם את העזרה הנכונה עבורכם? (יש המון שיטות לעזרה זוגית והכימיה עם היועץ הזוגי או היועצת הזוגית חשובה לא פחות) תזכרו, אתם לא לבד היו שחוו זאת לפניכם ויהיו זוגות שיחוו את הקשיים האלו גם אחריכם ולכן יכולה להיות שיש יותר מדרך אחת לגשר על הפערים. אל תשכחו שגם אחרי שמיעת חוות דעת מקצועית, שיקול הדעת הנכון ביותר הוא שלכם וההחלטה היא אישית ואף פעם לא קלה.

דילוג לתוכן